מי שעוקבת אחרי יודעת שלפני שלושה חודשים הצטרפתי לפרוייקט של סלונה והולמס פלייס והתחלתי תכנית שנקראת Maka a change – החיים הטובים של סלונה. תכנית אינטנסיבית של שלושה אימונים בשבוע, משולבים בין חדר כושר ואימוני אירובי. זאת אחרי תקופה ארוכה מאוד שלא עשיתי אימוני כוח ובטח לא מכשירים- כי פחדתי. פחדתי שהעומס יזיק לי, כי כאבי הגב והאבחון של שתי פריצות דיסק (לפני 4 שנים) הגיעו אחרי תקופה עמוסה מאוד גם רגשית וגם פיסית.
סיפרתי כאן כבר ששנת 2015 היתה עמוסה במיוחד עבורי. אבא היקר שלי הלך לעולמו, מסרתי את העסק שהקמתי שלוש שנים לפני ומצאתי את עצמי עובדת יותר מדי. נכנסתי לתהליך שיפוץ של הבית ,שזו אגב – המתנה היפה ביותר שנתתי לעצמי ליום הולדת 50. ומאידך הרבה דברים טובים ומרגשים קרו – נועה חגגה בת מצווה, נולד לי נכד ראשון ויצאתי שוב לדרך חדשה – התחלתי לרוץ בקבוצה ורצתי 10 ק"מ במסגרת מרתון תל-אביב. כל זה יצר כנראה עומס גדול ובבת אחת ביולי 2015, כאב חד שפילח את הגב ושיתק את הרגל גרם לי להפסיק את האימונים ולפחד לחזור.
אז איך חזרתי לאימונים?
קודם כל נפרדתי מהפחד וקפצתי למים. טוב, לא באמת למים – זה פחד מסוג אחר שיטופל בהמשך… אבל נרשמתי לפרויקט – התקבלתי והתחלתי. כל הזמן פחדתי שהעומס יזיק לי, אבל ההתקדמות בהדרגה הייתה טובה לי, וכשכל הבנות הרימו כבר בשיעור הראשון 4 ק"ג, אני הרמתי 2 ק”ג. וכשכל הבנות עשו 3 חזרות של סקווטים, אני עשיתי 2 – והרגשתי נהדר. ולא בגלל שהייתי המבוגרת שבחבורה, אלא בעיקר בגלל שזה היה הטוב ביותר שיכלתי לעשות – והצלחתי!
כשהתחלנו – כתבנו כל אחת מה היא מצפה שיקרה לה בסוף התהליך, מה התוצאה הרצויה מבחינתה – ואני? בעיקר התמקדתי במהות ולא במספרים. בחיזוק הגוף ולא במדדים. ביקשתי להצליח להגדיל את טווח התנועה ביד ימין, היכן שאני סובלת ממגבלה בתנועה – וזה קרה. דווקא היכן שכאב לי ניסיתי כל פעם להגדיל את הטווח והצלחתי. עדיין כואב לי בתנועות מסוימות ועדיין היד לא ישרה לגמרי, אבל יש התקדמות ואין פחד. ובקרוב אתחיל פעילות שיקומית .
ביקשתי להרגיש חזקה וזקופה יותר, לרדת בהיקפים, לחזק בעיקר את הבטן, להצליח להיכנס למכנסיים שקניתי בסוף הקיץ ולהרגיש טוב. להחזיר לעצמי את תחושת המסוגלות וכל זה קרה!
ביקשתי להצליח להתמיד ולהגיע לרוב האימונים שהתקיימו בסניף מודיעין למרות סדר יום גדוש שיש לי – והצלחתי. לעיתים, היו לי שעתיים בין העבודה לבין האימון ולא תמיד יש חשק להגיע מהעבודה, להחליף בגדים, להתאושש קלות בין בית ומטלות ולנסוע למודיעין (שם התקיימו האימונים). אבל הייתה לי מחויבות, הייתה לי תחושת שליחות – לי, לעצמי – ממש! קיבלתי מתנה ועל מתנה מודים.
בלימודי הפסיכולוגיה החיובית שלי (בבין תחומי – מומלץ בחום) עלה שוב ושוב, שמי שמתמיד בפעילות או משהו שעושה לו טוב ולא מוותר, תחושת הסיפוק שלו והתפקוד שלו משתפרת. היו שבועיים שפחות הצלחתי להגיע מסיבות טובות (עומס בעבודה וחופשה בפריז) אז במקום זה הקפדתי ללכת – בקצב, ברחובות, בים, לעלות מדרגות, העיקר – להישאר בתנועה.
מה שעוד עזר לי רבות בהתמדה ובחזרה לאימונים – היא הקבוצה הכה מחזקת ותומכת שהיו איתי. כשאת מגיעה ופוגשת 10 נשים מחייכות, לבושות בבגדי אימון אופנתיים, אחרי שעמדו בפקקים בדרך מהעבודה, מהבית, ממטלות היום יום – הנחישות מדבקת.
כולן עובדות ועסוקות בשלב הזה בחיים של העומס המרבי- קריירה, משפחה, ילדים, החיים, ואני – הזקנה שבחבורה, סבתא, קצת יותר פנויה, הבטתי בהן כמו אווזה גאה. הן דוגמא לאישה נחושה שמשקיעה בעצמה.
אני מודה לסלונה, להולמס פלייס ולקבוצה המדהימה והמפרגנת הזו, ומבטיחה לעצמי שמכאן, אמשיך לשמור על אורח חיים פעיל – והכל לפי היכולת שלי!!!
אז אם גם את מתלבטת, מתייאשת, לא מוצאת את הדרייב להתחיל, מצאי לך קבוצה שתהווה כוח מניע ותכניס אותך למסלול. כי פעילות גופנית ידועה כמשמחת ומעלה את מצב הרוח הטוב ומה אנחנו צריכות Somewhere over the fifty? בדיוק את זה!
באהבה גדולה
ורד
חוגגות את סיום הפרויקט בסדנת אוכל טבעוני אצל עדי חברה מהקבוצה
