" נראה שכל הזמן כיף לך.." כתבה לי אחת העוקבות שלי. "זה נכון.." עניתי, אני חיה את חיי כבר שנים בסיפוק ובשמחה. אני אוהבת את מה שאני עושה תמיד אהבתי את מה שעשיתי: מכרתי בחנות , ניקיתי חדרי מדרגות ,הייתי מלצרית, הייתי גננת, הייתי בשרות קבע ארוך, הייתי בעלת בוטיק והייתי עוד המון דברים. גרתי בקיבוץ בעיר ובכפר ותמיד הרגשתי שיש לי בדיוק את מה שאני רוצה- כי תמיד רציתי את מה שיש לי.
לאהוב את מה שיש לי
וזה תמיד הקרין החוצה, הבניינים שניקיתי היו הכי נקיים, השולחנות ששירתי היו הכי שמחים , כאלה שמתבדחים עם המלצרית וגם משאירים טיפ נדיב בסוף הארוחה. למה? כי לפני שעשיתי להם את היום, דאגתי לעשות את היום לעצמי. באתי בשמחה. השנה 1989 , השעה, 05:00 בבוקר וחברה אוספת אותי לנקות עוד חדר מדרגות לפני עוד יום לימודים באוניברסיטה. אני יורדת עם הקפה שלי הכי טעים שיכול להיות ומתחת לבניין מדליקה את הסיגריה הכי טעימה שיכלה להיות ושתינו מתפוצצות מצחוק . ככה היה מתחיל הבוקר שלי וככה היה נראה כל היום שלי. כל החיים אני בחרתי את המשקפיים כי תמיד היה אכפת לי מעצמי ומהסביבה שלי, מהמשפחה שלי והזוגיות שלי , מהחברים שלי והיום גם מכן , הקוראות והעוקבות שלי. ולכן אני עושה מה שאני יודעת בלהעביר את חוכמת הלב הזו הלאה, אני יודעת כמה זה יכול להטיב את החיים.
מילה טובה
הבנתי בגיל מוקדם , שמחה היא מה שמחזיק אותנו תמיד ובימים האלה בפרט. אנחנו חיים במציאות שהתגובה אליה היא עצב וצער ודאגה אך השמחה יכולה ליצור לנו מציאות , להגביר את הבריאות שלנו, ולשפר את איכות החיים שלנו. ואני כאן כדי לחלוק את השמחה שלי והדרך שלי איתכן. השמחה כאן, אנחנו לא תמיד כאן . היא לא מה שקורה סביבנו, היא המשקפיים שאנחנו מביטות על מה שקורה סביבנו. אז תגידו מילה טובה , קודם לעצמכן ואחר כך לאחרים. יש להם צורך גדול לשמוע את זה. מילה טובה עושה אותי שמחה והשמחה נועדה להתחלק בה , אל תשאירו אותה לבד.
באהבה תמיד, ורד
