מחייכת מהלב חיוך אוהב – אותי ואת העולם. השרשרת עם השם שלי על צווארי, מזכירה לי כל יום את ורד – זאת אני! החיוך שלי כמו של אמא שלי, הוא טבעי, הוא אותנטי, הוא אנחנו, הוא אמיתי!
נכון, לא תמיד יש סיבות לחייך, בחיים כרכבת הרים יש גם ימים אחרים. אבל בלב בפנים יש חיוך והוא יוצא לנו ספונטני כבר בבוקר עם ההשכמה ו׳המודה אני׳. ואתן יודעות מה? הוא משפיע עלינו פנימה ונראה לי שגם על הסביבה.
לא פעם כשאני מגיעה לקבל שירות בדואר, במכולת השכונתית או אפילו מהשומר בקניון, אני מוצאת את עצמי אומרת שלום ומחייכת – ומיד מחייכים אליי בחזרה זה כמו קסם כזה, אותו למדתי מאבא שלי.
אפילו כשאני בדרך עם אמא שלי לבדיקה, במעלית של מרכז רפואי אנחנו מביטות במראה, סלפי לפני, חיוך עם שיניים וההמתנה לתוצאות הבדיקה כבר פחות מפחידה כי משהו בחיוך ממיס את הפחד.
וכשאני מחייכת אל עצמי-סלפי-הקמטים שלי מחייכים אליי ואני מרגישה שכל קמט בפניי הוא דאגה בחיי, שהצלחתי למזער או לסלק או לטפל ולעבד ולחיות בשמחה את חיי.
אני אוהבת להצטלם ולצלם. תמיד אהבתי. באירועים, במפגשים וככה סתם בבית. יש לי הרבה אלבומים, סרטונים ותיעוד שבדרך כלל ראו אותם אני וכמה קרובים. אבל בשנים האחרונות עם התפתחות העולם הדיגיטלי – הפייסבוק, האינסטגרם ועולם הבלוגים, יש לי צופים רבים ועוקבים ומגיבים והחיוך שלי מסתבר משפיע על רבים.
מעת לעת אני מקבלת תגובות מקוראות ועוקבות, הן כותבות כמה טוב זה עושה להן כשהן פותחות תמונה שלי ואני מחייכת בה והתמונה משדרת אופטימיות ושמחה. זה מדבק ומעלה חיוך גם אצלן זה טבעו של חיוך, הוא כמו מתנה.
ראיתם פעם לב מחייך? ככה זה בדרך כלל מרגיש לי מבפנים. לפעמים כשאני מנסה להצטלם עם פנים רציניים כי זה אולי מתבקש, הלוק או הלוקיישן תמיד זה מרגיש לי לא אותנטי, פחות אמיתי ולא כל כך אני. כי מי שמכיר את העיניים שלי יודע שגם כשהפה קפוץ העיניים מחייכות.
לפני שנתיים כשלמדתי פסיכולוגיה חיובית במרכז הבין תחומי התרגשתי במהלך הקורס לקבל אישור והוכחות מחקריות לכל מה שלמדתי בבית בצורה טבעית,לחייך ולהודות. חייכו אל העולם והעולם יחייך אליכם בחזרה. נסו – זה עובד.
ובינתיים שימו פול ווליום ותקשיבו למילים של השיר חיוכים "כדאי ללמוד מהפרחים לא לקמץ בחיוכים כדאי לצחוק ולאהוב…”
באהבה ושתמיד נחייך,
ורד
