וגם אמא שלי הייתה הורה מלווה שלי לפחות פעם אחת בבית הספר היסודי.
אני שוב הורה מלווה או שאני סבתא שמלווה סבתא רבא, איזו זכות! הורה מלווה זה עד הגיל הזה שאני מציעה את עצמי והם אומרים "נראה לך"… "פדיחה”… ועוברות להן שנים רבות ואני שוב הורה מלווה או ילדה שמלווים אותה, תלוי איך מסתכלים על זה.
בשבוע האחרון הזמנתי את אמא שלי ליומיים טיול – טיול בנות ואימהות. חברתי היקרה גליה ואני מטיילות ונופשות מעת לעת, אבל הפעם זה לא אילת ולא ברצלונה, לא ניו יורק ולא ירושלים, הפעם אלה יומיים מיוחדים מלוות באימהות שלנו – מלכה שלה וירדנה שלי. ככה, באמצע השבוע, בלי שום ייסורי מצפון, מחשבות על מה משאירים מאחור או מה קורה בשישי כשנחזור – היעד צפת.
כשאני מחכה מתחת לבנין לאמא שלי שתרד, בגלגל"צ משמיעים את השיר "קח אותו לאט את הזמן העולם עוד יחכה בחוץ" וזה סימן בשבילי שאני עושה בדיוק מה שאני צריכה לעשות. לקחת לאט את הזמן, לעצור ולחגוג את הרגעים עם היקרים לי. אני אוספת גם את גליה ואמה וההתרגשות בשיאה. כשיוצאים לטיול זה בדיוק כמו שמבטלים שיעור – לא חשוב בן כמה אתה, אתה תמיד שמח!
האמהות שלנו כבר טיילו ביחד והכירו ויש להן המון מהמשותף. הן קרובות בגיל ובתרגיל, מלוות את המדינה מיום הקמתה, מחוברות למקום ולהיסטוריה והברכות שהן מברכות אותנו? מספיקות למלא את הלב עד גדותיו ולחלק.
נסיעה ישירה מרחובות לקבר יהונתן בן עוזיאל שביער ביריה. אמא שלי לא זוכרת מתי נסעה בתוך יער וממש חיכתה שהזאב יצא מבין העצים הצפופים
– "ממש כמו בשוויץ, כמו בחו"ל" היא אומרת, "אבל זה שלנו".
– "איזו ארץ יפה יש לנו" , שתיהן מדקלמות כמעט ביחד.
דור של אוהבי הארץ שלא מקבל כלום כמובן מאליו, מאלה שהוריהן נישקו את האדמה כשהגיעו לכאן.
ההתרגשות שלהן מדבקת, מעלה דוק של דמעות גם אצלנו הבנות. תפילה קצרה, הדלקת נרות טקס שעושה להן טוב, גם לנו! אמא של גליה שולפת קופסת עוגיות homemade ותרמוס קפה שחור – ובקור של היער זה הקפה הכי טעים ששתיתי בשנה האחרונה!
משם המשכנו לצפת, האימהות שלנו שצופות אדוקות בתכניות טלוויזיה (כן, בגילאי ה-80 זה פופולרי) החליטו היכן אוכלים. מלכה – "אוכלים אצל אסתר ויהונתן הזוג שזכה בתוכנית האוכל MKR, יש להם מסעדה בצפת וצריך לפרגן להם, היא הייתה בהריון והם חמודים…וזה כשר".. הן קובעות.
ואיזו התרגשות!!! אסתר קיבלה את פניהן בחיבוק וחיוך מאיר פנים, ואפילו נראה לי שהתרגשה מהברכות שברכו אותה שתי הנשים הטובות האלה. משהו בזוג הזה נגע בהן, באימהות שלנו מעבר לאוכל הטעים, וכדי לא להפלות אף מנה הזמנו את כל התפריט כי מתי נהיה שוב בצפת… היה טעים מאוד, מקציצות הדגים, דרך החומוס, העראיס, הסלט, הכריך סנטה…מומלץ ויאללה למלון המפנק.
בבוקר ,לאחר ארוחת בוקר מפנקת יצאנו לטיול שהזמנו מראש, בעקבות הספר " כלה" של אורה אחימאיר ובהדרכתה של גילה טל מילים מטיילות, סיורים בעקבות ספרים. סיור מרתק ומרגש לצפת הקסומה והייחודית, בסמטאותיה הציוריות, חיי אהבה בצל הפרעות, המנדט הבריטי והחברה החרדית הנוקשה.
אני אוהבת לקחת את אמא שלי למקומות שאני יודעת שהיא אוהבת, לספורים שאני יודעת שהיא מתחברת, כזו היא אמא שלי תמיד ובעיקר בשנים האחרונות, נוסטלגית, סנטימנטלית, רגשנית ואוהבת לטייל ולראות. ולנו נותר לפנות מקום בלב, וביומן ולבלות ביחד כמה שיותר מהזמן שנותר.
שני ימים, לילה אחד, טיול, מלון, ספר ואהבה, המון אהבה והוקרת תודה, לא צריך יותר!
באהבה גדולה
ורד
