אני ורד והגעתי לגיל 55. גיל שמאפשר לי לעשות כמעט כל מה שאני רוצה, מבלי שאחרים/ות ירימו גבות או יכווצו אותן. סיימתי להוכיח לכולם שאני חרוצה ומקצוענית, שיש לי יכולת ללמוד ולקבל ציונים טובים. שאני מתקדמת בסולם הדרגות, שאני אמא משקיענית שמג'נגלת בהצלחה ומתקתקת ארוחות שוות, שאני בת טובה, אמא טובה, חברה טובה, סבתא טובה ורעיה טובה.
השלב הזה בו את מרפה, מורידה רגל מהגז ומאפשרת למכונית לנסוע בשיוט, הוא שלב שקורה אצל כל אחת בגיל כזה או אחר אבל תמיד אי שם – Somewhere over the fifty. זהו השלב שבו את מתעוררת ולומדת להנות ולחוש נעימות שקטה, גם אם מסביב קיימות סערות ופרצי רוח מפירי שלווה. זהו השלב שאת יכולה להרשות לעצמך לבחור כל יום מחדש לנער מעליך את מה שמציק וטורד את נפשך ולזקק רק את מה שעושה לך טוב.
יש לנו הרבה יכולות שמתפתחות אצלנו עם הגיל. צריך להודות, תרתי משמע, שקיימת גם שחיקה ביכולות מסוימות ככל שאנו מתבגרות. למשל – ביכולת לזייף, ביכולת להעמיד פנים, ביכולת למצוא חן, ביכולת לרצות ובעיקר ביכולת להתייחס ולהתחשב בכל דבר שזז בסביבה. שחיקה מבורכת זו מאפשרת לנו בהחלט להתייחס ולחוות במלואן את ההזדמנויות והאפשרויות הרבות שהסביבה מזמנת לנו. ובהזדמנות זו – תודה מיוחדת לכן ולסביבה הקרובה והאהובה שלי שמאפשרת לי את כל זה.
– "אז מה את עושה?" – אמא שלי שואלת אותי.
– "אני בלוגרית אמא" – אני עונה לה. "אני כותבת בלוג."
– "איפה זה?" היא שאלה… "ומה את כותבת?”
אז זהו, אני עונה לאמי וגם לעצמי אני כותבת על אופנה וסטייל לנשים בכלל ולנשים מעל 50 בפרט. אני כותבת על הסבתאות החדשה, החושפת אצלי תעצומות אהבה שלא ידעתי על קיומן. אני כותבת על התובנות של הגיל, על החיים בכלל וכל מה שמעניין אותנו. ואמא, את זוכרת שאני גם מנהלת לגדי את העסק וגם עושה ביביסיטר לנכדיי המחזירים אותי לעלומי וגם עובדת בלהלביש נשים וגם וגם עושה המון דברים. וכשאנחנו מסיימות לשוחח אני מבינה שעדיין קשה לה להבין את הבלגאן שאני חיה בתוכו. שהרי עד לא מזמן לבשתי כל בוקר מדים והלכתי לעבודה – והסדר הזה חסר לה בראש.
בגיל 55 הבנתי.
הבנתי שנישות, הגדרות וקטלוגים זה משהו ששייך לאנשים מהעולם הישן. אנשים שחייבים להכניס כל דבר לתוך מסגרת. אבל היי! גם אני באה מהעולם הישן! אבל עולם ישן, עולם חדש – הכל נמצא בראש. ואת זה למדנו בעצם מהילדים שלנו, שהם הרבה יותר משוכללים מאיתנו. שחיים את הגם וגם ויודעים לחיות גם בתוך וגם מחוץ למסגרות.
בגיל 55 אני מאחלת לעצמי ולכולכן להיות בריאות ושנמשיך להנות מכל העולמות כי Somewhere over the fifty, זה בדיוק מה שאנחנו צריכות.
באהבה גדולה והתרגשות,
ורד.
