חזרנו מחופשה חלומית. חלומית לא רק בסטורי

חזרנו מחופשת סוף שבוע. חופשה משפחתית בהרכב כמעט מלא. וזה אומר שהנכדים היו אתנו. בילינו בצפון, בגליל העליון בצימרים באחד ממלונות המטיילים באזור. שני חדרים אחד ליד השני מה שאומר שכל בוקר המתוקים דופקים לנו על הדלת בשבע בבוקר מעירים אותנו ובאים לביקור במיטה שלנו.

באחד מימי החופשה חברה התקשרה לשאול מה שלומנו ואיך אנחנו מבלים. "היה יום מדהים היום" אמרתי לחברה שלי, "כולם נהנו ממזג אוויר מושלם, נופים מרגשים, טיילנו , צחקנו, אכלנו במסעדה מעולה, הילדים עפים. תראי בסטורי, אמרתי לה שיתפתי קצת" . ובסטורי היא רואה את כל הטוב הזה וחושבת לעצמה, ומיד שואלת אותי ומה עוד? נו יופי הכל הכל הפי הפי?

אז התפתחה שיחה ביננו על השיתוף ועל הסטורי ואמרתי לה מה שאני הולכת לכתוב גם לכן, כאן. רציתי לספר לכן שלא העליתי תמונה של אורקי בוכה אחרי שמעדה וקיבלה מכה בברך. ושהרמתי אותה והרגעתי אותה והיא שמה עלי את הראש על הכתף בפינוק ואהבה ונרגעה. ואני? התעלפתי מאהבה והתרגשות. התמונה הזו, כשהיא בוכה ונרגעת ,הייתה יפה יותר ואוטנטית יותר מכל תמונה אחרת אבל שמרתי אותה לעצמי.

ולא שיתפתי שאורקי נעקצה , והעקיצה התפתחה לדלקת מקומית ושנטע צילמה את הרגל ושלחה לרופא את התמונה והוא שלח אותנו עם מרשם דיגיטלי לבית מרקחת בקרית שמונה. ואיך התבוננתי מהצד על התפקוד של ההורים והתרגשתי והרגשתי כזאת גאווה ושזכיתי שאלה ילדי. לא שיתפתי שמרתי לי את הרגע המלחיץ והמשמח הזה.

ולא שיתפתי גם כשגילי כעס שהברז במקלחת החליף כל פעם ממים חמים למים קרים ובכה שזה מעצבן אותו ואני צחקתי בחוץ על חשבונו כי נזכרתי בספור אחר מהילדות של אבא שלו , וגם התמונה הזו של גילי בוכה ואני צוחקת, הייתה חלק מחוויות סופ"ש המושלם הזה.

אז כשאתן רואות את הסיפור שלי ומשתתפות איתי בחוויות רציתי שתדעו שזו האמת המוחלטת שלי. והפריחה אמיתית ולא מפלסטיק וההתלהבות אמיתית ולא למצלמה והתמונות כולן מרגעים קטנים של אושר ולא מבוימות. וכשאני ממש נהנית מלוקיישן אני כותבת וממליצה מכל הלב וכשאני פחות נהנית אני אפילו לא מתייגת . אני לעולם לא אספר שהחדרים מרווחים אם הם לא, ושהחצר מטופחת ויפה אם היא פחות, וכמה החדר נקי כשהוא לא, וכמה המקלחות משופצות ונהדרות בזמן שהן קטנות וישנות. לא אצלם את החדר מפולטר ולא אעלה רילס עטוף בניחוחות של פינוק.

ולמה אני כותבת את הדברים האלה? לא רק בגלל השיחה עם החברה והשיתוף של הרגעים המשמחים שלנו בסטורי, אלא כי במקרה בעודנו יושבים בטוב לבנו ביין ובבילוי המשפחתי אנחנו רואים שיתוף והיילייטס מהמקום שאנחנו מבלים בו וחושבים לעצמינו שיש אומנם דמיון אבל יותר שוני…ומתפקעים מצחוק מאלה שמספרים את הספור של המקום הזה ועוטפים אותו בצבעים ובפילטרים ובמוסיקה ובקצב… פחות.

אבל הי, היתה לנו חופשה מהחלומות. ואם היינו שואלים את הילדים הם היו מבקשים להישאר עוד. ובארוחת הבוקר של היום האחרון הזמנו כבר את החופשה המשפחתית הבאה. כי בחופשות שלי , חברות, כמו בחיים חצי הכוס המלאה תופסת אצלי את כל הפריים. ובגילי כבר הבנתי דבר או שניים לא רק על חופשות אלא בכלל על החיים וכשאני משתפת זה תמיד יהיה מהלב כמו שהוא באותנטיות וכנות ושמחה . כל יום חג זו לא סיסמא – זו דרך חיים.

שיהיה לנו שבוע טוב ויומק עידאק!