שוב הגיע החופש הגדול ושוב ההתלבטות. להיכן יוצאים – חופשה עם אבא, אמא ונערה מתבגרת. מי שמכיר אותי יודע שכבר 30 שנים אני מגדלת ילדים – בגלל שההפרשים בין הבכור לבת הזקונים גדולים ושיש לנו הרבה מאוד שנים של חופשות קיץ עם ילדים. כל קיץ היינו מתארגנים לחופשה כזאת שיש בה פעילויות, ים, מתקנים ופארקי שעשועים.
כשנשארים עם הילד האחרון בבית והאחים הבוגרים לא ממש מצליחים לתאם תאריכים, כי הם עסוקים ועובדים ולומדים, נשאר לנו לתכנן חופשת קיץ אבא, אמא וילדה. אז לפני שש שנים בערך, אחרי כמה חופשות בטן – גב, בריכה וים ברודוס, קפריסין או אילת, הודיעה לנו הקטנה שמספיק לה יומיים איתנו בכזאת חופשה ואחריי יומיים איתנו, כבר משעמם לה גם אם פגשה בבריכה חברה חדשה.
וכך לפני שש שנים יצאנו לחופשה האורבנית הראשונה איתה. קצת אתרים, שופינג, מוזיאון אחד, שופינג, סיור מודרך ושופינג. הכל במינון שמתאים לגיל וליכולת להכיל. ואנחנו? זרמנו מחופשה לחופשה ולקחנו צעד אחורה.
בהתחלה עוד ניסיתי לדחוף ולהכניס לתכניות דברים שאני אוהבת או רוצה לראות, אבל מהר מאוד כשהפנמתי שפעם בשנה, זו חופשה מדויקת שלה ובשבילה היינו בזרימה נפלאה! וככה משנה לשנה, כל קיץ עם החופשה שלה, בין רומא לפריז, בין לונדון לברצלונה ושוב לונדון היא הפכה לנערה!
לפני שנתיים, בספר הזיכרונות של סיום החטיבה כתבו על נועה בין השאר את המשפט הבא: "בניו-יורק מדלגת עם שקיות..” והשנה לכבוד ה- Sweet sixteen הגשמנו לנועה חלום – הזמנו חופשה לשמונה ימים לניו יורק.
אבא, אמא ומתבגרת והשנה זה היה עוד יותר אחרת. כי כבר כשהודענו שנוסעים וסיכמנו תאריכים והזמנו כרטיסים התבקשנו לבדוק אם אפשר להזיז ביום יומיים קדימה או אחורה כי יש לה אירועים חשובים בארץ עם החבורה.
ככה זה בגיל ההתבגרות לפחות בחוויה שלנו, הרצון והצורך שלהם לקבוע, להחליט ולהתנגד לעתים הוא חלק מהתהליך שאנחנו עוברים גם בטיולים. "עוד מוזיאון? נו באמת אמא ".. היא לא אוהבת שאני מתערבת היא יודעת מה היא רוצה לראות, היא יודעת להחליט, זה חלק מההתבגרות וההתפתחות שלהם. הדרך לקבל החלטות לאן הולכים ומה עושים והאמת שכל-כך הרבה הם יודעים!
וככה עשינו את ניו-יורק כשנתנו לנועה להוביל ולהשפיע ואנחנו? ממש נותרנו ביציע. קיבלנו שמונה ימים נפלאים – של ביחד. אתרי החובה בניו יורק, מוזיאון אחד (מטרופוליטן), סיור מודרך אחד (וויליאמסבורג) והמון המון רחובות, חנויות, מסעדות ואין סוף חוויות. אבל בין לבין, הביחד הזה עושה לנו מסז' לנשמה.
כי איפה ומתי בארץ נועה מוצאת זמן או רצון לטייל עם אבא שלה יד ביד, להיות מחובקת בלי להתלונן, להשתרע על שמיכת פיקניק בסנטרל פארק ולרצות שהזמן לא יעבור. מתי היא מטיילת איתנו במוזיאונים, שומעת מאבא שלה על הציורים של סבתא קלרי בסבלנות ומאריכה בשאלות, מבקשת לדעת עוד על ההיסטוריה של המשפחה – איך היה פעם ומה החלומות לעתיד ומה עושים מחר. או לשבת בסבלנות שעה וחצי בבוטיק "הוט קוטור" ולהתלבט בין התיק הלבן לשחור..
החופשה הזו הייתה עבורנו הזדמנות מרגשת להתבונן בה ובעולמה. ללמוד מה מעניין אותה, לחבק ולנשק כל יום כל היום. לקבל ולתת אהבה, לקבל ולתת הקשבה. להבין את הצרכים שלה, לשחרר, לראות אותה מפתחת עצמאות משלה. והנה עוד רגע מסתיים לו החופש הגדול והזיכרונות והחוויות נצברות של חופשה עם אבא אמא ונערה מתבגרת בחופשה בתפוח הגדול.
