כששואלים אותי למה את משתפת?
כל סוף שבוע אני פותחת את היומן ובודקת מה מתוכנן לי בשבוע הקרוב. זה בעיקר בשבילי. לא תמיד אני משתפת. האמת, שאני גם בודקת כמה שבועות קדימה כי אני אוהבת להיערך מראש ולראות מה צפוי לי בשבועות הקרובים. בדרך כלל השבוע שלי מורכב ממשימות שקשורות למשרד או לעיסוקים שלי בתחום המכירות והסטיילינג. משימות שקשורות לניהול הבית ,לימודים והשתלמויות שאני אוהבת לשבץ לי לאורך השנה וכמו תמיד אצלי זה גם ביזנס וגם פלז'ר.
דוגמא? ביום שהיו קבועות לי בדיקות דם בבוקר הכנסתי קפה עם חברה מיד לאחר מכן. ובצהריים כשיש לנועה תור להומאופת בתל אביב נקבע עם עומר ארוחת ערב מוקדמת במסעדה ליד כי הביחדנס הזה עושה לכולנו טוב. ואני משתפת.
אלה החיים שאני בוחרת לחיות כל יום מחדש. # לעשות דבר אחד ביום שאת אוהבת זה לא האשטג זה החיים. כל דבר שעושה טוב לאחרים ו/או לי וגורם לי תחושת אושר עושה לי רצון לשתף, אז אני משתפת.
מאז שאני זוכרת את עצמי , כילדה שהולכת לשיר במקהלה ובדרך הביתה קונה לעצמי משהו טעים.( אפילו שיש אוכל בבית ולא מספרת לאמא שלי). או כקצינה שרצה מדיון לדיון וזוכרת לעצור לקפה סיגריה וסמול טוק עם קולגה שלי. גם כשבן משפחה עבר פרוצדורה רפואית והיה מאושפז וליויתי והייתי, יצאתי לנשום אויר ומצאתי את עצמי נרגעת עם כוס יין ביד במסעדה ממול בית החולים.
אני עובדת ורצה וממלאה משימות חלקן ממלאות אותי תחושת סיפוק אדירה את חלקן לא תמיד בא לי לעשות אבל כשאני עוצרת תוך כדי לזמן בשבילי הכול נעשה הרבה יותר נוח. בחרתי לאורך השנים גם כשהייתי במדים ובמיוחד כשמסביבי נשים כמוני שנושאות בתפקידים בבית ובחוץ, בחרתי לא לתת עצות אלא להראות את חיי. פשוט להיות. כל מי שהייתה לידי ולצידי לאורך השנים הבינה שזה אפשרי וזה מטיב וזה עושה את החיים טובים יותר.
אני חושבת שלאורך השנים שמחתי כל פעם מחדש כשהבנתי שאורח חיי מהווה דוגמא עבור נשים שעבדו איתי ושאני משפיעה עליהן לטובה לאפשר לעצמן ביזנס ופלז'ר. הבנתי שלא רק בבית, דוגמא היא החינוך והלמידה הטובים ביותר. בכל סביבה שהייתי בה, הקפדתי לא לתת עצות גם כשחשבתי שאני יודעת ,אלא לפעול להיות, לעשות פשוט הייתי.
את ברכת יום ההולדת הזו שכתבה לי קצינה שלי לכבוד יום הולדתי ה-40 אני זוכרת במיוחד. הייתי שנתיים אחרי הלידה של נועה ושני בנים גדולים יותר בבית.
"אני לא מבינה איך היא עושה את זה" ,
"משפט שעובר לי בראשי פעמים לא מעטות בהן אנחנו עובדות ביחד. הריצות מפגישה לפגישה ההתייחסות לכל קצין, נגד וחיל שבאים למשרדך, הנתינה האין סופית לכל הסביבה וכל זה תוך כדי ריצה לאורתודנט להביא לעומר את הפלטה. הזמנת עשרות אורחים ליומולדת של נועלה(שנתיים), ואפילו קניית ג'ינסים לרועי. בקיצור אני יכולה לסכם ולומר שבשבילי את בהחלט מהווה מודל לחיקוי של אמא מסורה, מפקדת דגולה והכי הכי חשוב- בן אדם בלב ובנשמה….."
אני זוכרת שהתרגשתי בעיקר מזה שהיא שאלה איך אני מצליחה יחד עם הכל לצאת לחופשות עם חברות, להזמין כרטיסים להצגה ולסגור חופשה עם אמא שלי בפראג.
גם ברגעים הלחוצים תוך כדי קריירה וגידול ילדים, תוך כדי עשיית טעויות והצלחות מסחררות. תמיד הייתי בהרגשה שכשאני משתפת כשאני נותנת לחוות את החוויות יחד איתי אני משפיעה. היו פעמים שניהלתי את חיי הבית המשרד והחברות תוך כדי תנועה כשלידי פרטנריות לעבודה מאמצות תוך כדי תנועה, מתכון, המלצה למלון, דרך פעולה מול מפקד בלתי נסבל… ללא מילים רק מלהיות חלק. לימים גם דיברנו על זה. על כמה השפעה יש לנו רק מהמעשים שלנו בלי להיות היועצת לעיניינים מיוחדים.
כל חיי הייתי במקום של לעשות לאחרים אבל גם לא לשכוח את עצמי. וזה עבד מצוין. זה מסב לי הרבה רגעים של אושר. אז כששואלים אותי למה או מה את משתפת, אני עונה שחלק לא קטן מהנשים מסביבי שומעות הרבה טיפים והמלצות וקורסים והנחיות איך נכון לחיות, אבל בסוף מה שאת רואה שעובד ונכון ומשמח ומקדם ואפשרי אצל אחת, את מבינה שיכול להיות אפשרי גם אצלך.
ואני, בצניעות, האחת הזאת שזה לעיתים אפשרי אצלה ויודעת שזה יכול להיות אפשרי גם אצלך.
לעיתים רק מלהיות ליד מישהו אני מרגישה שהחיים שלי משתפרים. אני יודעת שזה נשמע גדול אבל זה ככה וזה עובד. הסביבה שלי תמיד הייתה זו שנותנת לי משוב עשורים אחורה .הרגשתי כמה אני משפיעה על הסביבה שלי בעבודה , במשפחה. ההשפעה שלי על מעגלי החיים מסביבי הייתה שם כל הזמן. ראיתי את זה יום יום והתרגשתי לי בשקט. לעיתים הן שיתפו אותי לעיתים הרגשתי את זה לבד.
בשנה האחרונה נוספו לי הרבה מאוד עוקבות חלקן בגיל האימהות הצעירה. והשיתוף לעיתים מקבל משנה תוקף מבחינתי. כי ברור שאני לא יותר חכמה מאף אחת אבל יש לי ניסיון חיים רב, הדרך בה אני בוחרת יום יום לראות את חיי עובדת לי. אני ממשיכה לתבל את היום יום שלי ושל הסובבים אותי. מפתיעה אותם ולפעמים מפתיעה אותי. המילים הכי יפות שכתבו לי בשבוע שעבר על אחד הסטוריס שהעליתי היו: "נראה שביטלת את ימי החול שלך וכל יום הוא יום חגיגה". וזו מישהי שלא הכירה את הבלוג שלי ולא קראה את הפוסט יומק עידאק שלי שפרסמתי עוד לפני הקורונה.
כשאת כותבת לי, "כשאני רואה אותך אני לא מוצאת תירוץ של זמן"
כשאת כותבת לי, "אני יודעת הכל אבל מרגישה שאני צריכה להתעורר ואת מעירה אותי".
כשאת כותבת לי, "אני במוטיבציה גבוהה אבל לא מצליחה להרים לי. תודה על התזכורת"
כשאת כותבת לי, "זה נראה כיף כשאת עושה את זה".
כשאת כותבת לי, "איזה כיף שמצאתי אותך כאן(ברשת)
כשאת כותבת לי, תגידי את מאמנת?
אני מבינה כמה חשוב לי לשתף. ומרגישה בהודיה. על הזכות לחלוק אתכן את המסע שלי , יום יום, שבוע שבוע כבר שנים רבות הרבה לפני הויכוח בין האלגוריתם והוידיאו לסטילס והרילס. תודה שאני מצליחה לגעת, להראות, להיות , להבין שמה שאפשרי בעולם אפשרי בשבילי. מחכה לכן כאן בבלוג, ובאינסטגרם שלי לעוד סטיילינג של החיים. עם הגיל אני לא נעשית יותר חכמה אבל הניסיון הוי הניסיון הוא יקר מפז.
בברכת יום יום חג, ורד
