הדרך להגשמת החלומות שלי עוברת במקומות רבים…
כל כך הרבה נאמר כאן בשבועות האחרונים על בחירות ובחירה, בוחרים והעם הנבחר, ואני כמו תמיד ממשיכה לבחור בדבקות בי. משתתפת בסדנאות, שומעת הרצאות לוקחת חלק במפגשים חברתיים, מפגשי נשים יוצאת לטיולים ועוד המון פעילויות שטובות לי.
וככה מפעילות לפעילות אני יותר מדויקת איתי, עם הרצונות שלי, האהבות שלי, החלומות שלי. במבט לאחור, תמיד שמתי את עצמי מקדימה, בחרתי מגיל צעיר להיות חופשיה וככזו להגשים את החלומות שלי, הקטנים והגדולים.
לא נתתי לאף אחד להפריע לי לבחור, לבחור בי, ברצונות שלי, בחלומות שלי… וככה הלכתי אחרי מה שהרגיש לי נכון ומדויק, הלכתי אינטואיטיבית אחרי הלב.
מהמאבק לצאת לקורס קצינים, כשגיליתי שהסתירו ממני את הזימון, החלטה שהשפיעה על שנים רבות ממסלול חיי ועד ההחלטה לקשור את חיי עם אהוב לבי, ולהתחתן בגיל צעיר עוד בטרם רכשתי השכלה, מקצוע, עבודה, ניסיון.. ועוד המון החלטות בדרך, כל החלטה שקיבלתי מהלב היתה הכי נכונה לי.
וככה לאורך השנים, גם כשפרשתי מהצבא, אחרי שנים של עשיה משמעותית ומהנה, שוב בחרתי ללכת אחרי הלב, לממש מה שהוא אוהב. פתחתי בוטיק, קניתי, מכרתי, הלבשתי, אהבתי כל רגע …עד שכבר לא… והמשכתי.
והנה לפני מספר חודשים עצרתי, חישבתי מסלול מחדש והלכתי אחרי הלב האוהב – לימודי סטיילינג ועיתונות אופנה ופתיחת בלוג. בלוג לנשים בכלל ולנשים מעל חמישים בפרט, אני מתלבשת, מצלמת ומפרסמת, אני רואה, עוקבת, חווה וממליצה, אוהבת וכותבת חושבת מרגישה ומשתפת.
לפני כארבעה חודשים כשחלמתי לכתוב את מחשבותיי ואהבותיי, שוב, במסגרת ההליכה אחרי הלב האוהב… פגשתי ברשת את תמרי, אינטואיציה? לב?… קראתי קצת והבנתי שתמרי מנחה סדנאות להכנת לוח חזון, לוח החזון ,הוא כלי מוכר וידוע משמש אנשים ככלי עזר בתחומים שונים, כמו אימון, טיפול וניהול. בהחלטה של רגע להירשם לסדנת לוחות החזון שתמרי מעבירה עשיתי טלפון, שילמתי וחיכיתי בקוצר רוח למועד.
בדרך לאבן יהודה חשבתי לעצמי… למה בעצם אני נוסעת? לא הייתה לי תשובה ברורה לעצמי, רק מחשבה אחת – זה בשבילך ואת אוהבת לעשות דברים בשבילך, ואת עושה כל מיני דברים בשבילך בשנה האחרונה, ואת רוצה כבר לצאת עם הבלוג לאוויר.. מה יכול להיות?
אני חייבת לשתף אתכן שמרגע שנכנסתי לסטודיו של תמרי, הייתי מרוגשת, עוד בשלב שהצגתי את עצמי, הרגשתי שקולי רועד, רועד משמחה על זה שאני כאן – עושה בשבילי. היה שם במקום הזה משהו מאגי! אוסף של אלפי מגזינים מהארץ ומהעולם, מכל הסוגים ומכל התקופות, ארוחת בוקר מפנקת ועשירה, נשנושי ביניים וגם צהריים וחבורת נשים ללא הכרות מוקדמת – עפתי.
דפדפתי שעות, אני מתה על מגזינים, אבל צד יצירתי של גזירה והדבקה וקולאז׳ים אין לי… והנה אני מוצאת את עצמי מרחפת בין התמונות שגזרתי, בין המשפטים שאהבתי והתחברתי. מודה בלב על מה שיש, מרגישה ממש בעור, בגוף שיש לי את זה (אל תשאלו אותי מה), ועפה למחוזות חדשים שנכונים לי. כאילו קיבלתי אישור לכל החלומות שלי, תשובה לכל מי שאומר לי " צאי מהסרט”… ואני בסה"כ רציתי להמשיך בתפקיד התסריטאית ולכתוב את הסרט שלי כפי שאני רוצה, ושאף אחד לא יפריע לי כאן , בבקשה.
וכך, בסוף עבודת החיפוש, הגזירה, ההנחה וההדבקה – נוצר הלוח האישי והמדויק לי. והבנות שלא הכרתי אף אחת מהן לפני הסדנה, מציגות כל אחת את הלוח שלה בפני הקבוצה, ותמרי עוזרת לנו לראות בין התמונות, בקולה המלטף, בתובנות וביכולת לראות עמוק, לראות רחוק – את מקבלת כוחות, מעלה חיוך, לעתים דמעות – אבל רצון גדול לעוף.
לוח החזון שלי תלוי מאז בפינת העבודה שלי. אני מביטה בו מדי פעם לעתים מחייכת לעתים מהורהרת, לעתים ממש שוקעת בו, מוצאת בו סימנים לדברים שקורים – אה , וגם התחלתי לכתוב באופן שוטף. והנה, לפני כחודש במסגרת אחרת, במפגש של הקבוצה המהממת "במה את עובדת”, פגשתי את תמרי במקרה. החיבוק החם שלה והנשיקה גרמו לי לחזור הביתה לשבת מול לוח החזון שלי ולכתוב.
אז תמרי יקרה, תודה עלייך ועל הסדנה, ואני, כמי שאוהבת אותי, בטוחה שאחזור בשנה הבאה. כי חלומות ותכניות נרקמים ומשתנים ומתפתחים והכי כיף להיות מדויקים.
באהבה גדולה
שלכן,
ורד
