צרור המפתחות הגדול שלי

לפני כמה ימים סיימתי התחייבות במקום מסוים בו עבדתי . "את יכולה להשאיר את המפתח אצל האחראי" …נאמר לי ואני הרגשתי מן הקלה כזו , צרור המפתחות שלי נהיה יותר קל, אבל בעיקר גרם לי לחשוב על כך.

לאורך החיים צרור המפתחות שלי ממש גדל וכל מפתח אצלי בצרור הביא איתו אחריות גדולה: תכניות, מחשבות, התחשבות, פחדים וחששות. פעם היה לי מפתח אחד, אפילו בלי מחזיק מפתחות כזה ששמתי בכיס ולפעמים שכחתי לקחת בידיעה שתמיד אבל תמיד יהיה מי שיפתח לי את הדלת. אמא שלי לא עבדה מחוץ לבית היא היתה עקרת בית במשרה מלאה, אמא שחיכתה עם ארוחת צהריים חמה, בית נקי וחיוך.

אפילו כשנישאתי הייתי עם מפתח אחד, לא היה לי רכב, נסעתי באוטובוסים לאוניברסיטה וגם כששכחתי מפתח, ידעתי שגדי יפתח לי הדלת. אבל אז רועי בכורי נולד, וקנינו עגלה, את העגלה קשרנו במנעול בחדר המדרגות של הדירה השכורה ומאז יש לי יותר ממפתח אחד. וכדי שיהיה לי קצת יותר קל בלימודי התוארהראשון ביחד עם תינוק קנינו לי רכב קטן ואיתו כמובן נוספו לי עוד מפתח ואחריות… בהמשך עברנו לבית גדול יותר ונוסף לי מפתח לתיבת הדואר ולשער הכניסה לחצר וכשסיימתי ללמוד וחזרתי לצבא הקבע התווסף לי מפתח למשרד, לכספת, לשירותים בקומה ומתוקף תפקידי ראש לשכה שצריכה להגיע ראשונה, לפתוח, לארגן ולסגור אחרונה, הצרור גדל מאוד.

וכשפרשתי לחיים אזרחיים פתחתי בוטיק ונוספו לי לצרור מפתחות רבים נוספים בינהם מפתח לחנות עצמה, מפתח לקופה, ומפתח לארון חומרים שחלקם מאוד יקרים. והנה רועי בכורי נישא ועובר לדירה חדשה ואני מוסיפה מפתח לצרור בשמחה ועומר בני השני עובר לדירה שכורה בתל אביב ואני מקבלת עוד מפתח לדירה.

והחברות? מביעות פליאה בעודי מתרגשת לשאת את המפתחות שלהם אצלי בצרור למרות שנתתי להם כבר חופש ודרור כי לתת מפתח זה הכי מקרב והכי אחריות ויש למפתח בעיני המון משמעות ואני מרגישה שהצרור כבר ממש כבד ומלא כמו שרת בבית ספר כזה..  וכשאבא שלי הלך לעולמו ואמא נשארת לבד אז נוסף עוד מפתח לבית שלה עם אחריות גדולה לשלומה כי כשהיא לא עונה צריך לקפוץ לבדוק מה שלומה? הרי גם לה היה מפתח לבית של ההורים שלה.

והיום, Somewhere over the fifty, הצרור מרגיש לי ממש גדול ומחזיק המפתחות יכול להכיל הכול ועכשיו החכמה להיפטר ממפתחות מיותרים ולהמשיך להחזיק באהבה את המפתחות האהובים ולכל מפתח משמעות גדולה לחיים, בינהם, הילדים הנכדים ההורים ואני!

אז אני מודה אני נהנית ללכת עם מחזיק מפתחות גדול, ויודעת שהמפתח לעצמי הוא המפתח להכול.

ואיך אתן עם הצרור שלכן?
האם הוא כבד?
הייתן שמחות להיפטר מכמה מפתחות?
לשמור קרוב ללב כמה מפתחות?

כתבו לי
באהבה
ורד