אני אשה של בוקר. אני אוהבת את הבוקר. את ההשכמה המוקדמת, את שעות השקט, את הלבד לפני שכל רעשי הבית והחוץ מתחילים להכניס אותי לאווירה של עשיה, תזוזה, מרץ ולעתים סוג של לחץ.
פעם, בגיל שבו הילדים היו קטנים ואני הייתי בעבודה תובענית יש יאמרו קרייריסטית (לבשתי מדים הרבה שנים..) הייתי יוצאת מהבית מוקדם. היו שנים שיצאתי לפני הילדים והיו שנים שהצלחתי לפזר אותם לבית הספר ולגנים.
בכל מקרה הבוקר שלי היה חשוב לי תמיד. במשך שנים קמתי מוקדם, ממש מוקדם! עשיתי הליכה והייתי חוזרת לשקט מוחלט. הולכת על קצות האצבעות, עושה קפה בשקט, פותחת את העיתון בשקט, (אז היה מנוי לא היה דיגיטלי) ומנהלת את הבוקר בשקט עד שהייתי מעירה ומכניסה את אהוביי למרחב שלי.
שנים של אמהות וקריירה חייבו אותי לתעדף, והבוקר שלי תמיד היה בעדיפות. אני זוכרת את עצמי מגיעה לעבודה(לבסיס..) בשמונה אחרי שכבר צעדתי 6 ק"מ,התקלחתי ,התארגנתי,ארגנתי והספקתי ותמיד הסברתי שהפעילות בבוקר שוות ערך בשבילי לעוד שעתיים שינה.
חלפו להן השנים, פרשתי מעבודתי המאוד מסודרת, והתחלתי פרק ב' ,קצת עצמאית, קצת שכירה, הרבה חופשיה ועל הבוקר שלי אני לא מוותרת, הגם ששינה צורה.
והיום, Somewhere over the fifty, אני עדיין מאוד אוהבת את הבוקר שלי, אבל הוא כל כך שונה. השקט בכל פינה, סיבוב עם הקפה ביד בגינה, גלישה בין אתרים שאני אוהבת – התארגנות אטית ונעימה.
יש כל כך הרבה יופי וטוב בגיל הזה, שאפשר להוריד הילוך, לעשות מקלחת ארוכה למרוח קרם גוף כל יום. לעשות עיסוי פנים בדיוק לפי ההוראות שעל האריזה להישאר עם המסיכה עוד דקה. בקיצור – הנאה, הנאה, הנאה.
אז נכון שזו עסקת חבילה, ו Somewhere over the fifty יש גם המון אתגר והזמן עובר מהר וזמן שעובר לא חוזר אבל הכאן והעכשיו כל כך נוכח ואני רוצה להזכיר כמה טוב הוא עושה למי ששכח.
אז איזה טיפוס את? של בוקר או של ערב? איך הבקרים שלך השתנו עם השנים? אשמח שתכתבי לי..
באהבה,
ורד
