יומיים של רומנטיקה

בואו נדבר רגע על רומנטיקה… אנחנו חיים פעם אחת, אך פעם אחת די בה עם החיים שנכון לחיות אותם!!! ככה נפתח אחד ממכתבי האהבה שקיבלתי מגדי לפני הרבה שנים . וככה הבנתי מאוד מוקדם שהבחירה כיצד לחיות את חיי, נמצאת בידי. למרות ואולי בגלל שהבנתי בשלב מוקדם מאוד בחיי שלא הכול תלוי בנו, הבנתי שמה שכן , לגמרי בחירה שלנו. מאז ראשית ימי היכרותנו אנחנו עושים המון דברים טובים בשבילנו. חופשות קצרות וארוכות , גיחות של יום, דרינק בשקיעה, מסעדה חדשה , אירוח וחברים, הליכה בים ועוד חוויות. גם כשהילדים היו ממש קטנים והיינו צריכים היערכות גדולה, וגם כשהילדים גדלו וחזרנו לקרחנה – המשכנו בשגרת ההנאות הזוגיות. במיוחד אנחנו אוהבים לשלב טיולים אורבניים וטבע ירוק. בארץ וגם בחו"ל היציאה לטבע עושה לנו טוב, מרגשת. יום או יומיים של רומנטיקה מספיקים. והנה באה הקורונה וחיזקה לנו יותר מאי פעם את ההרגשה הזו והצורך והרצון לבלות בטבע.

ואז, פגשתי באינסטגרם של חגית אברון , את יחידת האירוח הסודית של אילת שנהב. וכבר למדתי שמה שחגית ממליצה ,זה בול!!! אז התקשרתי והזמנתי לנו לילה אחד באמצע השבוע, באמצע האביב, באמצע החזרה לעבודה , באמצע או סוף הקורונה, תמיד זה באמצע משהו, בעיקר כשאנחנו צעירות ועמוסות או בעצם מבוגרות ועמוסות, לפעמים זה מרגיש לא מתאים, אבל כשחוזרים עם מצברים מלאים מבינים.

ארזנו פיקניק ליומיים, כן ככה התחשק לנו להביא צידנית עם כל מה שאנחנו אוהבים מהבית ולא להסתובב בחיפוש אוכל… במיוחד כשראיתי מראש שיש לנו לוקיישן כזה שנרצה לשהות בקרבתו ולא להרחיק, מאובזר עם מטבחון מפנק . ארזנו ירקות פירות וגבינות, עוף וחמוצים ויין, הרבה יין, ויצאנו.

כשאילת כותבת על עצמה בבלוג שלה:

היא מתכוונת לכל מילה. הגם שפגשנו אותה לשעה קלה, שיחת חולין על החיים, לגמרי הרגשנו את רוחה בכל פרט ביחידת האירוח, בחצר, בכלים ובוייב הכללי, הרגשנו את השמחה לארח. אבל מה ששבה את לבנו יותר מכל, היה הטבע המטורף שבו ממוקם הבית, הירוק והפריחה, נחל הבניאס שזורם בקרבתו. היחידה נמצאת שתי דקות הליכה מהנחל וכשנפתח השער היינו בתוך חלום. מזג האוויר היה נפלא, וכל הקלישאות הפכו להיות נכונות באותם רגעים. יש המון דברים שמרגשים אותי וכל פעם מחדש. למרות שכאילו מה יש לי להתרגש שוב ושוב מאותו דבר? פרחים למשל, מים זורמים בטבע, ציוץ ציפורים, אוכל טוב , יופיו של הטבע. כל כך הרבה שנים ועדיין מתרגשת עם פרפרים.

וכשהשתרענו שם על גדות הנחל עם כוס יין ביד עלה לגדי שיר בלב והוא התחיל לשיר את שירת העשבים. הנוכחות הזו שם במקום הזה בטבע המהמם הזה העלתה שיר בלב והתרגשות גדולה. החיבור לטבע כמה שאנחנו מכירים ויודעים את השפעתו החיובית על המוח והלב הפתיע אפילו אותנו בעוצמתו. מיד נכנסתי ליוטיוב ומצאתי את הביצוע של שולי רנד לשיר המדהים הזה, שכתבה נעמי שמר למילים של רבי נחמן מברסלב וככה עם הניגון הזה הייתי שם עם העשבים והרגשתי שכמו העשבים יש לי שירה מיוחדת משלי ושהנוכחות שלי ברגעים האלה בטבע ממלאת אותי שמחה ותפילה שנשמעת בעולם.

התחושה הזו שחשנו שם, דרך המקום הזה והשיר ברקע עד עכשיו מרגשת אותי. וההבנה שהשיר שמבטא אחדות בין כל העצמים בטבע לבין האלוהות . והעשבים שמסמלים לכאורה את הדבר שהוא הכי פשוט ואולי הכי נחות בטבע, אבל מעצם היותם חלק מהטבע הם חלק מהביטוי של האלוהות ושאנחנו חלק מהעוצמה הזו של הטבע והחיבור שלו לעולמות נוספים מלווה אותנו עד היום.

שלא תטעו אני אוהבת גם חופשות אורבניות. אני יודעת לעשות עשר שעות קניות בתל אביב או ברומא ,בלי הפסקה בכלל, והאמת? שגם שם בין הבניינים והחנויות, המסעדות והמדידות אני מוצאת את השירה שלי, כי הכול ענין של איזון ומינון , זוכרות?